שיח גלריה בתערוכה טבע (לא) דומם, בהשתתפות ד"ר רות מרקוס, דליה דנון, ניר הרמט והאמנים.
הרצאתה של ד"ר רות מרקוס, קולאז' – הדבק:
המילה קולאז' באה מהמילה הצרפתית - coller להדביק. הכוונה ליצירת אמנות הנעשית בעזרת הדבקות של חלקים שונים. היום מקובל לכלול במילה קולז' סוגים שונים של הדבקות או חיבורים, גם אם לא הודבקו ולא חוברו על ידי דבק ממש. במושג זה ניתן לכלול, בנוסף להדבקות נייר, הדבקות של חומרים שונים דו ממדיים, כגון תצלום או נייר עיתון, או חומרים בעלי נפח מזערי, כגון חבל, או טפט, או דיקט, וכן חיבורים על ידי פוטומונטאז וטכניקות אחרות של חיבור שנעשות על ידי מצלמה או מחשב. לעומת זאת, כאשר החיבור כולל חומרים תלת-מימדיים מובהקים לא מגדירים זאת כקולז' אלא כקונסטרוקציה או אסמבלז'.
מה שמאבחן את הקולז' היא היכולת לראות את החתך ואת החיבור, ולהבין שיש בפנינו יצירה שנעשתה מצרוף של חלקים שונים. אם נעשית מניפולציה במחשב שמסווה לחלוטין את החיבור –ולא ברור שיש כאן חיבור של מרכיבים זרים זה לזה, התוצאה תהיה אובדן המאפיין המוצהר של הקולאז'.כך שלמעשה הקולז' הוא לא רק הטכניקה אלא גם הרעיון של החיתוך והחיבור.
הקולז' החל עם הקוביזם והתאים לסגנון שפירק את האובייקט וחיבר אותו מחדש. במיוחד הוא התאים לשלב של הקוביזם הסינתטי, שבו התפיסה הקוביסטית הפכה מחזותית למושגית. כדי לייצג את האובייקט הקוביסטים ויתרו על המאפיינים החזותיים ובעזרת חיבור של רמזים שונים יצרו, על ידי אסוסיאציה, את המושג של האבייקט. בשלב ראשון, במעבר מקוביזם אנליטי לסינתטי, זה נעשה בתלת-מימד, על ידי יצירת מחברים "אסומבלאז'ים" (או קונסטרוקציות) תלת-מימדיים, אך בשלב השני זה תורגם לדו-ממד, בין היתר גם לקולז', על ידי חיבור משטחים דו מימדיים בצורות שונות, בצבעים שונים ובטקסטורות שונות.
הקולז' תפס תאוצה בדאדא ובסוריאליזם, במיוחד בגלל הרעיון הסוריאליסטי של ברטון במניפסט הפוטוריסטי הראשון. ברטון האמין בדבר איחודן של שתי מציאויות – הממשית והחלומית לכדי מציאות-על (סור-ריאל). רעיון זה הוביל ליצירות אמנות שמחברות בין חלקים שאין ביניהם כל קשר, אך עצם החיבור יוצר מעין ניצוץ, תובנה חדשה, שאותה הם כינו "אימאז'". אחת הטכניקות הדו-מימדיות ליצירת "אימאז'" מעין זה היה הקולז'. גם הרדי מייד הדאדאיסטי-סוריאליסטי הוא בעצם סוג של קולז' – חיבור בין חלקים שאין ביניהם כל קשר הגיוני, שהוצאו מהקשרם המקורי ושמקבלים הקשר חדש בזכות החיבור. עם זאת, יש לסייג שהמרכיב העיקרי ברדי מייד הוא שבמקביל לניתוק של כל חלק מהקשרו המקורי והכנסתו להקשר חדש, ההקשר המקורי תמיד חייב להתקיים במודעות של הצופה. בקולז' לעומת זאת, לא תמיד יש חשיבות להקשר המקורי.
הקולז' הפך לטכניקה מקובלת באמנות עד היום, כאשר צורה אמנותית זו מקבלת בכל פעם מחדש הקשרים ותכנים חדשים. הקולז' מתאים, למשל, לעידן המשוטט, הפלאנר, המטייל בעיר ובוחן במבטו תמונות שונות שנקרות בדרכו וכך יוצר תמונת עולם שמורכבת מצירוף של התרשמויות.
הקולאז' מתאים עוד יותר לעידן העכשווי, שבו החושים שלנו מוצפים בעודף של התרשמויות וגירויים, והמציאות שסובבת אותנו לא נותנת לנו אפשרות להתבונן בנחת ולראות כל מראה בשלמותו, אלא העין שלנו סורקת ונודדת בדילוגים מגירוי אחד למשנהו ומחלקי צורות לחלקי צורות, שמהם היא יוצרת תמונת מציאות מקוטעת ועצבנית. הקולז' התאים את עצמו לטכניקות המודרניות של הדפסים והדפסות, ועוד יותר הוא מתאים לטכניקה של המחשב, של חתוך והדבק (cut-paste) וקופי פייסט (copy-paste) .
לסיכום, הקולז' מבטל רציפות, שלימות, הירארכיה סדר וארגון. הוא מבטל חלוקה בין אמנות גבוהה לנמוכה, הוא מאפשר נזילות, ריבוי פרשנויות, ריבוי זוויות ראיה, עודפות, אקראיות ואדישות למקור.
